מדוע "שביה בצדקה" היא הדרך לגאולה מהגלות?
בהפטרת שבת חזון נאמר "ציון במשפט תיפדה ושביה בצדקה". המשמעות היא שהגאולה מהגלות תגיע בזכות שני דברים: "משפט" שפירושו לימוד התורה והלכות, ו"צדקה" שמתייחסת לקיום המצוות ובמיוחד מצוות הצדקה שהיא "עיקר המצוות מעשיות ועולה על כולנה" כפי שמבואר בספר התניא.
ההסבר לכך הוא שמכיוון שסיבת הגלות היא היפך מאחדות ישראל ואהבת חינם, הרי שההתחזקות במצוות ובאהבת חינם תביא לביטול סיבת הגלות ובדרך ממילא תביא את הגאולה, כמצוטט משיחת הרבי מילובביץ' :
"מכיוון שסיבת החורבן והגלות היא היפך העניין דאהבת-ישראל, הרי מובן, שעל-ידי ההוספה באהבת-ישראל מבטלים את סיבת הגלות, ובדרך ממילא בטלה הגלות."
לסיכום, הדגשת "ושביה בצדקה" באה ללמדנו שההתחזקות בנתינת צדקה ובקיום המצוות בכלל, מבטלת את סיבת הגלות של חוסר אחדות, ודרך ממילא מביאה את הגאולה השלמה. צריך להשתדל לתת צדקה בצורה מחזורית ולהוסיף על הרגיל, כדי לפעול להבאת הגאולה כפי שנרמז ב"ושביה בצדקה".
לקניית קופת זורע צדקות באתר BoazDesign - קישור
אודות קופת צדקה "זורע צדקות" קישור
